הגהות הב"ח על רי"ף בבא מציעא ג׳ א

« הגהות הב"ח על רי"ף בבא מציעא ב׳ ×¢×´×‘ הגהות הב"ח על רי"ף בבא מציעא ג׳ ×¢×´×‘ »

1 רי"ף פתח ↗

דף ו. בעי רבי זירא תקפה אחד בפנינו מהו ה"ד אי דשתיק אודויי אודי ליה ואי קא צווח מאי הוה ליה למעבד לא צריכא דאישתיק ולבסוף צווח מאי מי אמרינן מדאישתיק אודויי אודי ליה או דלמא כיון דקא צווח השתא איגלאי מילתא דהאי דאישתיק מעיקרא קא סבר הא קא חזו ליה רבנן מאי

2 נימוקי יוסף פתח ↗

השתא אגרתה ניהליה. וכתבו הרשב"א והרנב"ר ז"ל דאיכא מאן דאמר דדוקא כי טעין הכי הוא דלא מהימן משום דריע טענתיה הא אמר מתקף תקפה מינאי מהימן וטעמא דמילתא דכי היכי דאמר בב"מ דף קטז. בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר כל היכא דאיכא ראה דלא מהימן למימר לקוחין הם בידי לפי שאין תפישתן מוכחת שהן של תופסן אף טלית זו כיון שבתחלה היו מתעצמין עליה אין תפיסתו של זה עכשיו מוכחת דאודויי אודי ליה לפי שהדבר עשוי שיגבר האחד על חברו ויתקפנה מידו וכיון דאיכא ראיה אינו נאמן לומר אודויי אודי לי ומיהו כשטוען אגרתיה וכו' לא מהימנינן ליה במגו דתקפה משום דהוי מגו במקום עדות דאנן סהדי דלא אגרה כיון דחשיד ליה א"נ מגו במקום חזקה ולא איפשיטא פ"ק דב"ב דף ה: והלכך הוה ליה קולא לתובע וחומרא לנתבע אף על גב דבעלמא אמרינן חומרא לתובע וקולא לנתבע היינו בספק ממונא שהנתבע הוא מוחזק וכדאמרינן בסמוך אבל האי נתבע ריע טענתיה והתובע שהממון עכשיו בידו מסתברא טענתיה הוא דאמרינן קולא לדידיה הוא ואיכא מ"ד דאי אמר תקפה מינאי לא מהימן דמימר אמר עד השתא לא תקפה ולא יכיל לך השתא היכי יכיל וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות טוען ונטען וכתב הרשב"א ז"ל דאינו נכון. וכתבו הם ז"ל דאם אמר בדמי אגרתיה בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה מהימן דלא מצי למימר ליה לא הוה לך לאוגרא ניהליה לעולם:

1 נ"ב צ"ע בפ' יש נוחלין בסימן תתע"ה:

2 אודיי אודי לי והלכך הוה ליה קולא לתובע וחומרא לנתבע כו' ומסתברא טענתי' דאמרי' קולא לדידיה הוא ומיהו כשטוען אגרתי' וכו' א"נ מגו במקום חזקה ולא איפשטא פ"ק דב"ב ואיכא מאן דאמר כצ"ל:

« הגהות הב"ח על רי"ף בבא מציעא ב׳ ×¢×´×‘ הגהות הב"ח על רי"ף בבא מציעא ג׳ ×¢×´×‘ »